עקה- סטרס- היא תחושה המוכרת לנו מקרוב, לצערי. אביא כאן מספר תרגילים פשוטים וקלים לביצוע שתוכלו לבצע בכל עת, כאשר אתם חשים שהסטרס מציף אתכם, או סתם מסרב ללכת. התרגילים שכאן מתייחסים לתיאוריה הפולי-ואגאלית שפיתח פרופ' סטיבן פורג'ס, פסיכולוג ופרופ. לפסיכיאטריה אמריקאי.
פרופ' סטיבן פורג'ס הציג את התיאוריה הפולי-ואגאלית שלו בשנת 1994. היא מתבססת על מחקרים שהוא ערך בעקבותיהם טען שעצב הואגוס בנוי אחרת מכפי שמקובל, מה שמסביר מדדים פיזיולוגים והתנהגותיים שונים במצבי רגיעה ואיום.
תיאוריה זו נותנת משקל ליכולתנו ליצור קשר אנושי (אינטראקציות חברתיות וקשרים חברתיים) ולחוש תחושת בטחון. לפי התיאוריה פעילות חברתית מפחיתה את הפעילות של המערכת הסימפתטית ושל החלק האחורי הפארא-סיפמטטי של עצב הואגוס, מה שמביא לתחושת רגיעה.
מקובל לראות את עצב הואגוס (העצב התועה, העצב הקרניאלי ה-10) כמורכב מ-2 יחידות שכל אחת מקבלת קדימות בשליטה בהתאם לתחושת הבטחון או האיום שאנו חשים:
1- המערכת הסימפטטית (הנתפשת כמערכת מעוררת, המגיבה במצבי איום. היא אחראית על תגובות Fight & Flight.)
2- המערכת הפאראסימפטטית (הנתפשת כמערכת שלוקחת פיקוד במצבי רגיעה).
פרופ. פורג'ס טען שהחלק הפאראסימפטטי מורכב למעשה מ-2 חלקים:
א. קדמי, המעצבב ומנהל אברים שמעל הסרעפת כולל תנועות פנים, צואר ועיניים (יצירת קשר עין, הפנית ראש, דיבור, הבעות פנים) ויש לו חלק במעורבות חברתית. הוא נחשב המפותח מבין 3 המערכות. זה החלק שמווסת את הגוף במצבי שגרה ותחושת בטחון. חלק זה מעכב את פעולת המערכת הסימפטטית, אך במצבי איום היא תפסיק בכך ותאפשר למערכת הסימפטטית לווסת את התנהגותנו, וזו מצידה תעכב את פעולת החלק האחורי.
ב- החלק האחורי, המעצבב ומנהל אברים שמתחת לסרעפת. במצבים בהם הוא נכנס לעבודה הוא אחראי להתנהגויות של קפאון, העמדת פני מת ואף עלפון.
כאשר אנחנו מרגישים מאוימים, חשים במצוקה זמנית או מתמשכת, או לאחר טראומה, הויסות בין 2 המערכות הללו נפגע ואנו חשים ומתנהגים, מנטלית ופיזית, בהתאם.
מה אנחנו יכולים לעשות למען עצמנו כדי (להוריד פעילות סימפטטית ולהעלות את פעילות החלק הקדמי של הואגוס הפארא-סימפטטי =) להרגיע? הדרכים רבות, והנה כמה מהן שהן קלות לביצוע וזמינות בכל עת:
בחרו טכניקה ותרגלו אותה בכמה הזדמנויות כדי לימדו מה עובד עבורכם. נסו טכניקה אחרת. היו סבלניים עם עצמכם.
בהצלחה!
